החלטה בתיק ת"א 1463-07-13

1.         בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

            המדובר בתביעה שעילתה באובדן סיכויי החלמה עקב איחור באבחון מחלתה הממאירה של התובעת על פי הנטען.

2.         מכתב התביעה עולה כי ביום 11.9.05 אובחנה התובעת, ילידת שנת 1981, כסובלת ממחלת ההודג'קינס לימפומה. ביום 22.9.05 החלה לקבל טיפולי כימותרפיה, ומחלתה היתה בהפוגה מלאה עד להתלקחותה מחדש בחודש יולי 2012. בעקבות התלקחות המחלה כאמור, נזקקה התובעת לטיפולי מצילי חיים ועברה השתלת מח עצם.

3.         על פי הנטען, במהלך הטיפולים הנ"ל, קיבלה התובעת הסברים שונים על ידי הצוות הרפואי של המרכז הרפואי רמב"ם, ובין היתר בנוגע לאבחון מוקדם של המחלה והשפעתו על סיכויי ההחלמה. הדבר עורר חשדות אצלה לגבי מועד אבחון מחלתה, והיא פנתה לברר ולחקור את העניין, ורק אז ידעה לטענתה, אודות אחריותה של הנתבעת לגילוי המאוחר של מחלתה.

4.         לתמיכה בעילת תביעתה, צירפה התובעת חוות דעת ערוכה על ידי פרופ' אלדד דן, מומחה להמטולוגיה ורפואה פנימית, ומי שמשמש כמנהל בנק הדם ומרכז את הטיפול במחלת הודג'קין במרכז הרפואי רמב"ם, שבה נקבע בין היתר, כי לתובעת נגרם "נזק משמעותי מהאיחור באבחנה וכתוצאה מכך איחור בתחילת הטיפול ופגיעה רצינית בסיכויי ההחלמה לרבות קיצור בתוחלת חייה".

5.         על רקע הנסיבות הנ"ל, הגישה הנתבעת את הבקשה דנן שבה טענה כי יום היווצרות העילה הוא היום שבו נודע לתובעת אודות עילת התביעה. עילת התביעה, על פי כתב התביעה, היא האיחור לכאורה באבחון. דבר האיחור, נודע לתובעת ביום האבחון, קרי בחודש 9/05. לפיכך עילת התביעה התיישנה עוד בחודש ספטמבר 2012, ומשכך, דין התביעה אשר הוגשה בחודש יולי 2013, להידחות על הסף מחמת התיישנות.

6.         לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים כפי שעלו בכתבי הטענות/התגובות שהוגשו על ידם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.         התביעה שבפנינו מושתתת על עוולת הרשלנות. בכדי לבסס קיומה של עוולה זו, יש להוכיח, בין היתר, קיומו של נזק, וקיומו של  קשר סיבתי בין נזק זה לבין מעשה ההתרשלות הנטען.

            טענת ההתיישנות בנוגע לשני יסודות אלה נבחנת על פי שתי מערכות של הוראות חוק, הראשונה מצויה בהוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, והשנייה מצויה בסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בעוד שעל התיישנות מרכיב הנזק חל ההסדר המיוחד הקבוע בסעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, על שאר יסודות עוולת הרשלנות חלות הוראות חוק ההתיישנות, ובענייננו הוראת סעיף 8 לחוק (ראה ע"א 1254/99 אבידור המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד (2), 535).

            באשר ליחסי הגומלין בין שני הסדרים אלה, כבר נפסק כי "גם אם עילת התביעה התיישנה לגבי יסוד הנזק, די בכך שאחד היסודות האחרים (ולענייננו הקשר הסיבתי) נתגלה באיחור על ידי התובע בכדי לדחות את מועד תחילת ההתיישנות" (ראה ע"א 7707/01 עליזה צורף נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית (פורסם בנבו, 24.11.05).

8.         במקרה שבפנינו, מועד התרחשות הנזק היה בחודש 9/05, ואילו מועד גילויו היה בחודש 7/12 על פי הנטען. ברי הוא כי הטענה בדבר מועד גילוי הנזק הינה טענה עובדתית המחייבת בירור, וככל שתוכח, הרי התביעה שהוגשה בשנת 2013 טרם התיישנה מבחינת מרכיב הנזק לאור הוראת סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין, שכן היא הוגשה בטרם חלפו עשר שנים ממועד התרחשות הנזק.

9.         לגבי יסוד הקשר הסיבתי, התובעת טענה כי נודע לה לראשונה על קיומו של קשר סיבתי בין הגילוי המוקדם לבין סיכויי ההחלמה שלה מהמחלה, רק עם התלקחות המחלה מחדש בשנת 2012, ובעקבות ההסברים שניתנו לה על ידי הצוות הרפואי. ברי הוא כי גם טענה זו מחייבת בירור עובדתי, וככל שתוכח, ויוכח כי אי הידיעה הנ"ל לא נבעה מהתנהגות בלתי סבירה מצידה (ראה ע"א 1969/10 ליאל פוזאת אבו שיבלי נ' מרכז רפואי זיו-צפת ואח', (פורסם בנבו, 9.5.12)), הרי תוארך תקופת ההתיישנות על פי הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

10.        לאור כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה בשלב הזה.

            הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח תילקחנה בחשבון בסוף ההליך, ועל פי תוצאותיו.

11.        בטרם יוגש כתב הגנה, יודיע ב"כ התובעת, תוך 7 ימים, אם בכוונתו לתקן את כתב התביעה.

12.        ככל שלא תוגש הודעה כאמור, תגיש הנתבעת את כתב הגנתה תוך 30 יום לאחר המועד הנקוב בסעיף 11 לעיל.

13.        נקבע לישיבת קדם משפט ליום 26.6.14 שעה 9:20 .

14.        עד אז ידאגו ב"כ הצדדים להשלים את כל ההליכים המקדמיים ביניהם.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב תשע"ד, 30 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: